הלנה היפה

מאת ז'ק אופנבך
בית האופרה של המבורג

בכיכובם של

 ג'ניפר לרמור, ג'ון-סאנג האן

מנצח: חריט פרישניץ

במאי: רנו דוק

"מוצרט של השאנז אליזה"

הלנה היפה מואסת בבעלה, המלך מנלאוס, ומתאהבת ברועה הצעיר פריס. סיפורה המיתולוגי של הלנה, שנחטפה מספרטה וגרמה לפריצתה של מלחמת טרויה, מעולם לא היה משעשע כל כך. האופרטה מאת אופנבך שופעת מוזיקה קליטה, קלילה ונוצצת וההפקה הצבעונית ומלאת ההומור מבית האופרה של המבורג מזכירה לנו שהאופרטה היא למעשה האחות הגדולה של המחזמר.

האופרטה היא האופרה הקלה, אופרה קומית שיש בה פרודיה, שעשוע והומור לצד גרדיוזיות, הגזמה פרועה של וולגאריות, הדר, עושר והרבה ניצוצות וראוותנות, כל אלה מולחנים למוזיקה וירטואוזית וקלה, תוך דרישה מהזמרים להיות גם שחקנים זריזים ומדוייקים.

 

האופרטה, האחות הגדולה של המחזמר, התפתחה בשלוש ערי בירה באירופה: פריז, לונדון ווינה. אין ספק שגדול מלחיני האופרטה בפריז היה ז'ק אופנבך. היו אף שכינו אותו (קצת בהגזמה פומפוזית כמו ביצירותיו שלו), "מוצרט של השאנז אליזה".

 

לאופנבך אף ניתן לייחס את הולדתה של האופרטה, ביוני 1855 בפריז, אז הציג את האופרטה הראשונה שלו אחרי מאבק של שנתיים בצנזורה ובאיסורים על הצגת מערכונים מרובי משתתפים.

אופנבך, בן למשפחה יהודית ובנו של חזן, נולד בגרמניה, אך בגיל צעיר הגיע לפריז לצורך לימודי מוזיקה ושם ביסס את חייו. בהיותו בוגר, המיר את דתו לנצרות.

 

אחרי שנדחה כמה פעמים על ידי תיאטראות שונים בפריז, שלא היו מוכנים להפיק את יצירות האופרה הקלילות, מלאות ההומור והסאטירה שיצר, החליט לייסד בעצמו להקת אופרה, אשר הציגה תחילה בתיאטרון קטן ששכר על השאנז אליזה. הקהל נהר לתיאטרון כדי ליהנות מבידור מלא וירטואוזיות בימתית וקולית ומההפקות הגדושות בהומור ובסאטירה.

 

"הלנה היפה", שהולחנה בשנת 1864 עבור התיאטרון הפריזאי הפופולרי דה-וארייטה, היא תוצאה של הצלחתו המוקדמת של אופנבך בתיאטרון בוף-פאריזיין, אותו ייסד בשנת 1855. "הלנה היפה" זכתה להצלחה כבירה.

 

הקהל הפריזאי נהר לתיאטרון כדי לצפות ביצירה שהיא פרודיה לגלגנית על ההתנהגות והמוסר של בני תקופתו, וכל זאת, תחת מסווה של דמויות ואירועים מהמיתולוגיה היוונית. אחרי שעשה זאת תחילה ב"אורפאוס בשאול" הוא משחזר את ההצלחה הפנומנאלית גם עם "הלנה היפה", וצועד אל עבר הישג בלתי מעורער כמוזיקאי המוביל בפריז.

"הלנה היפה" היא יצירה שחוללה מפנה בעולם המוזיקה. היו גם רבים שגינו אותה, וראו בה פארסה מוזיקלית של תרבות קלוקלת נמוכה. אופרטה זו, נעשתה עד מהרה, לציון דרך בז'אנר האופראי. בעקבות "הלנה היפה", נסללה דרכו של אופנבך להיות מוזיקאי מוביל לא רק בחיי התרבות בפריז, אלא להכרה כלל אירופאית ולתהילת עולם.

 
השנים 1870-1864, היוו מבחינתו של אופנבך שיא של הצלחה ופסגת הקריירה האמנותית שלו. הוא כבש אולמות חדשים בזה אחר זה, ובשנת 1867 לדוגמא, הוצגו חמש מיצירותיו בתיאטראות שונים בעת ובעונה אחת.

 

תיאטרון דה וארייטה בו הציג את יצירותיו החדשות, כונה "המקום שבו מבקרים הנסיכים" לאחר ששליטי אירופה, שבאו לתערוכה הבינלאומית שארגן נפוליון השלישי, ישבו בו והריעו ליצירותיו ממושכות. ההצלחה פסקה, בגלל פרוץ המלחמה בין פרוסיה לצרפת, ומעבר לדרישה הפוחתת בהיתוליות ופארודיה, אז גם "נזכר" הקהל הפריזאי, במוצאו הגרמני של אופנבך.

"הלנה היפה" מביאה כמובן את סיפורה של הלנה מספרטה, שנחטפת לטרויה וחטיפתה גורמת לפרוץ המלחמה המיתולוגית. אולם בשעה שרוב ההמחזות של סיפור הלנה לאורך ההיסטוריה, הן דרמתיות וטרגיות, ומובילות היישר למלחמת טרויה, אופנבך מתבונן על הכל בהומור קליל ובקריצה.

 

"הלנה היפה" היא אופרטה קלילה, הכוללת מנגינות סוחפות, שהקהל נהנה לפזם אותן. האריות הנפלאות הן אלה הוירטואוזיות של פריס, והחושניות של הלנה ולצידן נוצצים במיוחד קטעי המקהלה הסוחפים, המלווים את היצירה מתחילתה ועד סופה.

ניתן לראות ב"הלנה היפה" סאטירה נוקבת על שלטון ושררה, כשאופנבך מציג את מלכי יוון כדמויות טיפשיות למדי (אך חביבות להפליא), שאינם עוסקים בשלטון אלא מעבירים את זמנם בבטלה ובמשחקי הגיון, ואנו מגלים בעיקר עד כמה הם עצמם משוללי כל הגיון...

הפקה זו של בית האופרה של המבורג מעתיקה את העלילה מימי המיתולוגיה לספינת תענוגות המשייטת בין חופי יוון, אולם היא לא חפה מסממנים תקופתיים. הערבוב בין ישן לחדש מוסיף לאפקט הקומי והמגוחך המודגש ביצירה ממילא. 

להצטרפות

הירשמו לשירות העדכונים שלנו - דעו על תוכן חדש לפני כולם!
  • Instagram
  • Facebook
  • YouTube

in cooperation with Unitel

כל הזכויות שמורות לחברת עמי אלה תקשורת בעמ