נשף מסכות

מאת ג'וזפה ורדי
מפסטיבל הארנה די ורונה

בכיכובם של

 פרנצ'סקו מלי, לוקה סלסי

מנצח: אנדריאה בטיסטוני

במאי: פייר לואיג'י פיצי

מי מסתתר מאחורי המסכה?

מפסטיבל הארנה די ורונה, פסטיבל האופרה המרשים בעולם, הפקת ענק בהשתתפות מאות אמנים על במה מרשימה בבימוי ובעיצוב של פייר לואיג'י פיצי.

 

ספקטקל מרהיב לאחת האופרות האהובות של ורדי, שעלילתה כוללת כישוף, מסתורין, התחפשות, קשירת קשר לרצח פוליטי, בגידה, נקמה, רגעי הומור ואירוניה ובסופה נשף מסכות מפואר! על גלריית הזמרים המרשימה מנצח אנדריאה בטיסטוני, מהמנצחים הצעירים והמבטיחים של איטליה.

ג'וזפה ורדי, גדול מלחיני האופרה האיטלקית, הלחין יצירה זו עבור בית האופרה של רומא בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-19.

 

אחרי ההצלחות הגדולות שלו: "ריגולטו", "הטרובדור" ו"לה טרוויאטה" (שלושתן מוצעות אף הן לצפייה בשרות ARIAvod), המשיך ורדי להתמיד בשאיפתו להדק את התיאום בין מוזיקה ודרמה וליצור המשכיות מוזיקלית-דרמתית בלתי פוסקת ליצירת מתח ורצף בקשב של המאזין/צופה.

 

"נשף מסכות" היא יצירה של ניגודים, או אם תרצו, שלל מסכות, בסולם עשיר של גוונים.

 

טרגדיה בדמותה של אמליה, אופטימיות קלילה (והרת אסון) בדמותו של, השליט ריקארדו, מסתורין על טבעי בדמות אולריקה, חשדנות מסוכנת וטרגית בדמותו של רנאטו, עליצות נעורים יהירה בדמות המשרת אוסקר (המגולם על ידי זמרת סופרן, כדי להמחיש את גילו הצעיר ואת דמותו התמימה והגאוותנית), אכזריות ואירוניה בדמויותיהם של קושרי הקשר כנגד השליט ריקארדו, טום וסם.

ואם כל זה נשמע לכם מופרך או דמיוני (טענה רווחת כלפי עלילות אופרה, שהן מלאות פרטים לא הגיוניים ומופרכים בעליל), אז תתפלאו בוודאי לגלות, שהכל אמיתי (או, כמעט הכל).

 

עלילת האופרה אמנם מתרחשת בבוסטון בהיותה מושבה בריטית בסוף המאה ה-17, אך העלילה הועתקה לאמריקה בשל מגבלות הצנזורה שהוטלו על העלילה המקורית של האופרה (שנכתבה על ידי אנטוניו סומא), ומספרת את סיפורו האמיתי של גוסטב השלישי, מלך שוודיה. גוסטב השלישי כיהן כמלך שוודיה במחצית השנייה של המאה ה-18. תקופת הנאורות וההשכלה.

 

לכן, הרפורמות של גוסטב השלישי דמו לאלו של מונרכים אחרים מ"עידן האורות". החוק הפלילי נעשה יותר אנושי, עונש המוות הוגבל רק לכמה סוגים של פשעים, נאסרו העינויים. המלך השקיע מאמצים לעקור את השחיתות ואף הביא בפני משפט את כל חברי בית המשפט העליון הקודם.

 

הוא פרסם תקנה שהכריזה על חופש יחסי לעיתונות, המדיניות הכלכלית החדשה כללה עידוד הסחר וביטול כמה מהמסים שהגבילו את היצוא. כמו כן, שופר "החוק הנוגע לעניים", הוכרז חופש במגבלות מסוימות של הדתות הרומית קתולית והיהודית ועוד הקלות שהיטיבו עם המעמדות הבינוניים והנמוכים.

 

בשנת 1778 הצליח להעביר בתמיכת נציגי שלושה מהמעמדות מסמך שחיזק את כוח המלך, ביטל את מרבית הפריבילגיות של האצילים והשאיר בידי הפרלמנט את הסמכויות בנוגע להוצאות המדינה. פעולה זו, שהתווספה לפעולות הקודמות, עוררה את התנגדות האצולה למלך.

ב16.3.1792 אורגן נשף מסיכות בבניין האופרה בסטוקהולם (בניין האופרה נבנה בשנת 1773 ביוזמתו של גוסטב השלישי, שם ייסד את האופרה והבלט המלכותיים של שוודיה).

 

 המלך הגיע באותו ערב מוקדם יותר על מנת ליהנות בחברת ידידים. בזמן ארוחת הערב קיבל מכתב מאלמוני ובו איומים על חייו, אבל מפני שהיה רגיל לקבל מכתבים כאלה, התעלם ממנו ואחרי הארוחה יצא מחדר האוכל כדי להשתתף בנשף המסכות.

 

מיד עם כניסתו לאולם הוקף על ידי כמה חברים לקנוניה, אשר זיהו אותו בקלות מפני שנשא על חזו את עיטור המסדר המלכותי שהבהיק בצבע כסף מעל גלימתו. הקושרים היו מחופשים עם מסכות שחורות וקיבלו את גוסטב בכמה מלים בצרפתית: "שלום לך, מסכה יפה!"

אחד הקושרים שהיה מאחורי המלך ירה בו באקדח בצד השמאלי של הגב. המלך נלקח מיד לחדריו ושערי האופרה ננעלו. היורה נעצר בבוקר למחרת והודה בהתנקשות אבל הכחיש כי מדובר בקנוניה. רק כשנודע לו ששותפיו, נעצרו גם כן, מסר הודאה מלאה.

המלך לא נהרג והמשיך למלא את סמכויותיו כראש הממלכה. לטווח קצר נראה שההתנקשות נכשלה. אבל מהר הפצע הזדהם וגרם למותו של גוסטב ב-29 במרץ 1792.

דרך אגב, לאימו של גוסטב השלישי קראו אולריקה (שמה של מגדת העתידות המסתורית באופרה של ורדי). כמו כן, נכתב על גוסטב השלישי, שגדל באווירת תככים ומזימות, ולכן היה מיומן בהעמדת פנים.

ואכן, דמות השליט, ריקארדו, באופרה של ורדי, היא דמות אהודה. זהו שליט נערץ ואהוב על עמו. למרות הירצחו בסוף האופרה, הדמות שלו שופעת חיים והומור וניכר (בעיקר במערכה הראשונה) שהוא מאד אוהב להיטמע בעם, להתבדח, ולשמור על אווירה קלה ואופטימית.

 

כבר בפתיחת האופרה ניתן להבחין ב"שכבות" הדרמתיות והמוזיקליות, כאשר מתחת לשכבה העליונה של שירת העם את דברי ההערצה לשליט (בהובלת הנער השוליה שלו, אוסקר), ניתן להבחין בקולותיהם של הקושרים כנגד השליט, טום וסם. שירתם היא כמו האקדח התלוי על הקיר במערכה הראשונה.

ההבדל העיקרי בין הסיפור האמיתי לסיפור האופרה, הוא נוכחותן העלילתית והקולית של שלוש הנשים באופרה: אמליה – הסופרן הדרמתי – האהובה האסורה של ריקארדו ואשת יועצו הבכיר, רנאטו, זוהי הדמות הנשית הטראגית.

 

אולריקה – המצו סופרן – מגדת העתידות המסתורית, מאין דמות של מספרת יודעת כל, שגם מנווטת את הסיפור, קצת בדומה לאזוצ'ינה הצועניה באופרה "הטרובדור" (מאת ורדי) ואוסקר – הסופרן הלירי קולורטורה – תפקיד של נער צעיר שמגולם על ידי זמרת, אשר סוחף/ת אותנו ברוח נעורים ובאריות קלות מלאות להטוטנות קולית מרשימה.

 

שלוש הנשים מוסיפות לעלילה היבטים רגשיים ודרמתיים מגוונים והאריות שלהן הן מפסגות הסגנון שמאפיין את ההלחנה של ורדי.

להצטרפות

הירשמו לשירות העדכונים שלנו - דעו על תוכן חדש לפני כולם!
  • Instagram
  • Facebook
  • YouTube

in cooperation with Unitel

כל הזכויות שמורות לחברת עמי אלה תקשורת בעמ