מפצח האגוזים

מוזיקה מאת: פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי 
כוריאוגרפיה: רודולף נורייב 
מבית האופרה הממלכתי - וינה 


 

בכל דצמבר, לקראת חג המולד מבצעים בכל רחבי העולם את הבלט " מפצח האגוזים" מאת צ'ייקובסקי .
עלילת הבלט מבוססת על סיפור מאת א.ת.א הופמן, אשר כמו בכל סיפוריו, העלילה מתחילה באופן ריאליסטי ואט אט מפליגה אל מחוזות הפנטזיה. המוזיקה של צ'ייקובסקי לבלט זה היא מהמפורסמות שברפרטואר המוזיקה הרומנטית והיא מצוטטת תדיר בסרטי קולנוע, בפרסומות, חלקים רבים ממנה מוכרים היטב לכל.

הבלט הועלה לראשונה בדצמבר 1892 בתיאטרון מרינסקי בסנט פטרבורג. העלילה התבססה על גרסתו המקוצרת של אלכסנדר דומא לאגדה " מפצח האגוזים ומלך העכברים" מאת מספר האגדות הגרמני ארנסט תיאודור אמדאוס הופמן (אשר סיפוריו הם גם הבסיס לאופרה "סיפור הופמן" בהלחנתו של ז'ק אופנבך).האגדה פורסמה בשנת 1816 בקובץ אגדות לילדים מאת הופמן ומתאפיינת, בדומה ליתר האגדות שבקובץ, במיזוג מרתק בין מציאות לדמיון. 

Untitled-1_0000s_0002_A04050003_Nutcrack

בשנת 1890, כשנתיים לפני העלאת הבלט, הועלה בתיאטרון מרינסקי הבלט "היפיפיה הנרדמת" על פי סיפורו של פרו, בו שיתפו פעולה שלוש דמויות מפתח בעולם הבלט הרוסי: הכוריאוגרף מריוס פטיפה, המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי ומנהל התיאטרון ומעצב התלבושות איבן וסבולויסקי. במטרה להמשיך את שיתוף הפעולה המוצלח, 
חיפש וסבולויסקי נושא לבלט חדש, ובחר לשם כך את הסיפור על "מפצח האגוזים".
הכוריאוגרף פטיפה, שחלה במהלך שלבי העבודה הראשונים, הוחלף על ידי הכוריאוגרף לב איבנוב.

במארס 1891 בגיל 50, לאחר שהוציא תחת ידיו שני בלטים שנחלו הצלחה קטנה יחסית (ביחס לפופולריות שלהם היום), החל צ'ייקובסקי בהלחנת "מפצח האגוזים", ללא מוטיבציה מרובה.
הוא כתב לאחיו: "אני עייף מאוד וסבלתי הרבה. חוסר הוודאות לגבי העתיד מכביד עלי .. מוחי ריק. איני מוצא שום הנאה בעבודה". מי שמכיר את היצירה הזו, שופעת החן, המלודיות הקליטות והשמחות, יתקשה למצוא את הקשר בין הלך הרוח והמדוכדך של המלחין לבין יצירה זו השופעת חיות, שמחה, דמיון, אושר ואופטימיות. 

המוזיקה של "מפצח האגוזים" נוגנה לראשונה בקונצרט שערכה החברה למוזיקה רוסית בסנט פטרבורג במארס 1892, אולם שם לא בוצע הבלט שמלואו כי אם סוויטה שחיבר צ'ייקובסקי על פי הבלט. הסוויטה זכתה לתגובות נלהבות, עד כדי כך שהקהל דרש ביצוע חוזר של חמישה מבין פרקיה.

מתכון למוזיקה לילדים 

בזמן שצ'ייקובסקי החל להלחין את המוזיקה ל"מפצח האגוזים" הוא נזכר בצלילים של כלי נגינה לילדים כפי שהופיעו "בסימפוניית הצעצועים" מאת לאופולד מוצרט (אביו של וולפגנג אמדאוס מוצרט), ואשר הקסימו אותו עד עומק ליבו.
הוא חיפש אחר גוונים ייחודיים ועל כן רכש אוסף גדול של צעצועים מוזיקליים ולבסוף שיבץ ביצירתו את קולות הרעשן, הקוקיה, מצילתיים ותופים זעירים. בנוסף, כלל צ'ייקובסקי כלי נגינה חדש לחלוטין, "משהו בין פסנתר קטן ופעמונייה, עם צליל אלוהי.. " הצ'לסטה של מוסטל".
הוא כתב למוציא לאור שלו: "אפשר לקנות אותו רק אצל ממציאו, מוסטל, בפריס. אני רוצה לבקש ממך להזמין כלי כזה. שלח אותו אלי לפטרבורג אבל אסור לאיש לדעת על כך. אני חושש פן רימסקי קורסקוב וגלזונוב (מלחינים בני תקופתו של צ'ייקובסקי) ישמעו עליו וישתמשו בו לפני".

הצ'לסטה היא כלי הנגינה המרכזי בפרק של "פיית שיזף הסוכר" המאוד מפורסם, והוא מעניק לפרק המוזיקלי הזה גוון קסום ושמיימי במיוחד, המכתיב כוריאוגרפיה עדינה, קלילה ושברירית.

להקת הבלט של בית האופרה של וינה חוזרת אל הכוריאוגרפיה הקאנונית של רודולף נורייב, בביצוע רקדנים סולנים שזכו לאהדת הקהל והביקורת, ובעיצוב תלבושות מרהיב כיאה לפנטזיה בימתית אלמותית. 

מנצח: Paul Connelly

 

:רקדנים סולנים
Liudmila Konovalova, Vladimir Shishov, Emilia Baranowicz, Davide Dato, Franziska Wallner-Hollinek

להצטרפות

הירשמו לשירות העדכונים שלנו - דעו על תוכן חדש לפני כולם!
  • Instagram
  • Facebook
  • YouTube

in cooperation with Unitel

כל הזכויות שמורות לחברת עמי אלה תקשורת בעמ