אונייגין

מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי 
להקת הבלט של שטוטגרט

"אונייגין עומד בכבוד מול כל מופע בברודווי" 

לבלט "אונייגין" של הכוריאוגרף ג'ון קרנקו מקום מיוחד ברפרטואר הבלט המודרני. זהו אחד הבלטים היחידים בסגנון הקלאסי ובאורך מלא, אשר נוצר במחצית השנייה של המאה ה-20.

 

הבלט מבוסס על הפואמה המפורסמת של פושקין – יבגני אונייגין, ומספר את סיפורו של האריסטוקרט היהיר והמשועמם אונייגין, הדוחה את אהבתה של הנערה הכפרית התמימה טטיאנה, אך בפגישה מחודשת איתה, שנים אחר כך, כשהיא אישה בוגרת ובעלת מעמד, הוא מבין שסרב באכזריות לאישה שיכולה היתה להיות אהבת חייו.

 

טטיאנה נאלצת להתמודד עם רגשותיה המעורבים ביחס לאונייגין כאשר הוא מתוודה על אהבתו אליה, כשהיא כבר נשואה לנסיך גרמין.

 

​  לבלט "אונייגין" של הכוריאוגרף ג'ון קרנקו מקום מיוחד ברפרטואר הבלט המודרני. זהו אחד הבלטים היחידים בסגנון הקלאסי ובאורך מלא, אשר נוצר במחצית השנייה של המאה ה-20.

הכוריאוגרף ג'ון קרנקו מפגין שליטה מוחלטת באמנות הדואט ביצירה זו. שלושת הדואטים של טטיאנה ואונייגין מעוצבים במיומנות ובניואנסים עשויים להפליא, עד כדי כך שהצופה מרגיש מעורבות של ממש ברגשותיהם של הגיבורים וחש את סערת הרגשות שלהם.

הבלט "אונייגין" ממקם את ג'ון קרנקו בפנתיאון של הכוריאוגרפים הגדולים של המאה. קרנקו יצר את הבלט עבור בלט שטוטגרט, אותו ניהל החל בשנת 1965. יצירה זו בוצעה בשנים האחרונות גם על ידי להקות בלט מהמפורסמות בעולם, כולל בלט האופרה של פריז, הבלט המלכותי בלונדון, בלט הבולשוי, להקת הבלט של לה סקאלה - מילאנו, תיאטרון הבלט האמריקאי ועוד.

 

הרקדנים הראשיים בביצוע זה, פרידמן פוגל ואלישיה אמרטין, הם הרקדנים המובילים של בלט שטוטגרט, ובביצוע זה הם מצדיקים את השתייכותם לאליטה העולמית של הרקדנים הסולנים. הם מבטאים את הדמויות לא רק במיומנות התנועה, אם כי גם במשחק דרמתי משכנע, הכולל את המגוון הרגשי של הדמויות, מקור רוח ושחצנות, דרך נאיביות ותמימות ועד להט האהבה הבוגרת והתסכול הנואש מאי המימוש שלה.

 

השניים מובילים את גלריית הרקדנים המעולה, אשר זכתה לשבחי הביקורת ולאהדת הקהל.

את הפואמה "יבגני אונייגין" כתב פושקין בין השנים 1831-1823. הוא החל בכתיבה בעת שהותו בקישיניב שבבסרביה, לשם הוגלה ממקום מושבו בסנט פטרסבורג, בשל מכתבים לעגניים שכתב על פקידים גבוהים בממשל. געגועים ושעמום היו מנת חלקו שם – שתי תכונות שמצאו דרכם אל הרומן בחרוזים שכתב. השעמום מחיי היום-יום הם מנת חלקו של אונייגין; הגעגועים – של טטיאנה.

 

המוזיקה לבלט הולחנה על ידי צ'ייקובסקי לאופרה "יבגני אונייגין", אשר הוצגה לראשונה בשנת 1879. יתכן שצ'ייקובסקי נמשך אל היצירה של פושקין (אותה הכיר מגיל צעיר) ורצה להלחין אותה בגלל אירוע בחייו, אשר דומה מאד לאירוע המרכזי בעלילת "אונייגין".

 

בשנת 1877 קיבל צ'ייקובסקי מכתב הערצה ואהבה מאישה צעירה בשם אנטונינה מליוקובה. צ'ייקובסקי החליט להיענות לחיזוריה, על אף שהיה ברור לו, שנטיותיו המיניות לא יאפשרו לו לאהוב אישה באמת. הכאב והייסורים שגרמה לו מערכת יחסים זו השתקפו בבריאותו ובמוזיקה שלו כאחת.

 

המענה של צ'ייקובסקי למכתב מהווה ניסיון אולי לתקן את דרכיו של אונייגין ולהימנע מהאסון הרגשי של סירובו. אך בפועל, בחייו של צ'ייקובסקי, אולי היה עדיף שינהג כמו הגיבור של יצירתו...

להצטרפות

הירשמו לשירות העדכונים שלנו - דעו על תוכן חדש לפני כולם!
  • Instagram
  • Facebook
  • YouTube

in cooperation with Unitel

כל הזכויות שמורות לחברת עמי אלה תקשורת בעמ