רומיאו ויוליה

כוריאוגרף: ג'ון קרנקו
מוסיקה: סרגיי פרוקופייב
מנצח: ג'יימס טאגל

התזמורת הממלכתית של שטוטגרט

פרוקופייב וסטלין - נאמנות בתרבות?

המלחין סרגיי פרוקופייב (1891 – 1953) הגדיר את עצמו כמלחין "ניאו-קלאסי" דהיינו, מלחין השואף לאמץ ולחקות את הסגנון הקלאסי של המאה השמונה-עשרה. ואולם, סגנונו המוקדם של פרוקופייב הוא חדשני ופרובוקטיבי.

פרוקופייב נקט גם בקו של חידושים ובחיפוש אחר שפה הרמונית אינדיבידואלית. נימה זו של חידוש בולטת בתחילת דרכו כאשר ניסה לאמץ מגמות מוזיקליות עכשוויות. היצירה של פרוקופייב הקדימה את התנועה הניאו-קלאסית שנתקבלה אז ע"י רוב המלחינים העולמיים והגיעה לשיאה ב-1920.

 לאורך כל הדרך נתקלו יצירותיו של פרוקופייב במידה רבה של עוינות, התנגדות וביקורת מצד הקהל והמבקרים. בהמשך חייו מייצג פרוקופייב אומן דגול שאולץ באיומים לאמץ שפה של בירוקרטים צרי אופק, להתכחש לכישרונותיו, להשפיל את עצמו בפומבי בוידויים והאשמות עצמיות מסוג שהיה שכיח בפוליטיקה התרבותית של ארצו בתקופת סטלין.

השאלה הפתוחה לגבי סגנונו האומנותי היא כיצד להתייחס ליצירותיו הרבות שנכתבו במוטיבציה סובייטית, בהם לפונקציה הפוליטית יש קדימות עד כי לאומנות לשמה אין רלוונטיות של ממש. למרות שלפרוקופייב לא היה תפקיד פוליטי ומעולם הוא לא היה חבר במפלגה הקומוניסטית (בניגוד למלחינים רבים אחרים, לרבות שוסטקוביץ'), נשאל את עצמנו תמיד האם יצירותיו הפוליטיות הולחנו מתוך יושרה גאונית או שיש לראותן כניסיון לקונפורמיות בלבד.

 סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של זוג הצעירים מורונה זכה לאינספור יצירות מוזיקליות, בעיקר כאלה שהולחנו במאה ה-19, בתקופה הרומנטית, שראתה במוות מאהבה את פסגת האידאל האמנותי. הבלט של סרגיי פרוקופייב לסיפור זה, הוא מהבלטים המפורסמים והמבוצעים ביותר ונחשב כבר לקלאסיקה של ממש. אך הדרך להצלחה לא היתה קלה.

סיפור האהבה הגדול בכל הזמנים

סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של זוג הצעירים מורונה זכה לאינספור יצירות מוזיקליות, בעיקר כאלה שהולחנו במאה ה-19, בתקופה הרומנטית, שראתה במוות מאהבה את פסגת האידאל האמנותי. הבלט של סרגיי פרוקופייב לסיפור זה, הוא מהבלטים המפורסמים והמבוצעים ביותר ונחשב כבר לקלאסיקה של ממש. אך הדרך להצלחה לא היתה קלה.

הבלט הוא מהיצירות המאוחרות יותר של פרוקופייב ומן המפורסמות ביותר שחיבר. הבלט הולחן בשנת 1936 אך הבולשוי דחה תחילה את היצירה כמסובכת מדי, ובית הספר לכוריאוגרפיה בלנינגרד ביטל את החוזה שנחתם עמו בשנת 1937. הבכורה נערכה רק ב-1938 בברנו שבצ'כוסלובקיה (היום צ'כיה). שנתיים מאוחר יותר, בלנינגרד זכתה היצירה לביצוע מופלא של תיאטרון קירוב (היום תיאטרון המרינסקי) עם הפרימה בלרינה גלינה אולנובה בתפקיד יוליה וקונסטנטין סרגייב בתפקיד רומיאו.

לבקשת הכוריאוגרף לאוניד לברובסקי ערך פרוקופייב שינויים רבים והלחין שני קטעים נוספים ליצירה: מס. 14 – "וריאציות יוליה" ומס' 20 -  "וריאציות רומיאו". היצירה נעשתה לחלון ראווה סובייטי ועד מהרה הוכנסה לרפרטואר הבינלאומי. היצירה בכוריאוגרפיה של לברובסקי אף זכתה בפרס סטאלין והונצחה בסרט שצולם בשנת 1955 והיה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן באותה שנה.

להצטרפות

הירשמו לשירות העדכונים שלנו - דעו על תוכן חדש לפני כולם!
  • Instagram
  • Facebook
  • YouTube

in cooperation with Unitel

כל הזכויות שמורות לחברת עמי אלה תקשורת בעמ