טורנדוט

מאת ג'קומו פוצ'יני
מבית האופרה תיאטרו רג'יו – טורינו (איטליה)

מנצח: ג'יאנאנדראה נוזדה

במאי, כוריאוגרף ומעצב: סטפנו פודה

"המסע האפי של האופרה האיטלקית מסתיים באופרה טורנדוט"

סטפנו פוזה

האופרה מבוססת על מחזה מאת קרלו גוצי, המבוסס על סיפור שאסף חכים ג'מאל א-דין נזאמי במאה ה-12, ובעיבוד ללברית על ידי ג'וזפה אדאמי ורנטו סימוני. העלילה מתרחשת בפקין, בעיר האסורה בזמן האגדה.

טורנדוט שונה מכל אופרה שנכתבה לפניה והיא אכן סוגרת את עידן האופרות הקאנוניות, הגדולות שמאפיינות את המאה ה-19 ופותחת עידן חדש של אופרות מודרניות ודרמתיות. זהו סיפור עצום מימדים על נסיכה שהקדימה אולי את זמנה.

 

נסיכה פמיניסטית, חזקה ואפילו אימתנית, שמנהלת את קמפיין הMe too הקיצוני והנקמני ביותר. טורנדוט נוקמת במין הגברי בשל הטרדותיו של נסיך זר, שהתעלל כפי שהיא מספרת, באם אימותיה. נשמתה המעונה של האם הקדמונית התגלגלה עד לטורנדוט עצמה, והיא מסרבת, בשם העוול ההיסטורי, להינשא. אבל לא רק. היא גם נוקמת נקמה אכזרית בכל נסיך יהיר שמעז לחשוב שהוא ראוי להיות לה לבעל.

 

במשחק חידות ציני מנצלת טורדנוט את כוחה. כמו בשעשועון טלוויזיה אכזרי היא משחקת בחייהם של נסיכים אומללים. בתחילת העלילה כבר מעטרים ראשי נסיכים רבים את חומת פקין הקיסרית. הנידון הבא למוות, שכל חטאו היה הניסיון לפתור את חידותיה של טורנדוט כדי להיות לה לבעל, הוא הנסיך הפרסי.

 

הריטואל הזה יכול היה להימשך לעולם, אלא שאז הגיע הנסיך כאלאף וטרף את כל הקלפים...

אופרה? זה סינית!

האריה המפורסמת מתוך האופרה היא זו שפותחת את המערכה השלישית.

 

הנסיך כאלאף שר "נסון דורמה", אף אחד לא יעצום עין בפקין הלילה. אריה זו זכתה ל"חיים משל עצמה" ומבוצעת באופן תדיר בקונצרטים שונים, ולאו דווקא בביצוע מלא של האופרה. אחד הביצועים המפורסמים הוא של הטנור האיטלקי לוצ'אנו פברוטי הנודע, אשר ביצע בזמנו את האריה גם בפתיחות של מונדיאלים ואולימפיאדות.

 

אריה זו היא מסוג האריות "לקחת הביתה". היא מתנגנת בראשנו ביציאה מהאולם וממשיכה להדהד ולהישמע בהזדמנויות שונות. ב"טורנדוט" יש לא מעט אריות ליריות מסוג זה.

 

אולם "טורנדוט" היא הרבה יותר מ"נסון דורמה" ומאריות "מתוקות" אחרות. ביצירה זו מביא פוצ'יני לשיא את השימוש במאפיינים של מוזיקה אקזוטית. אחרי "מאדאם בטרפליי" ממשיך פוצ'יני גם ביצירה זו לכלול סולמות פנטטוניים, האופייניים למוזיקה של המזרח הרחוק, וכולל בתזמור כמות עצומה של כלי הקשה, בהם קסילופון, תיבות סיניות, גונגים שונים ועוד.

 

פוצי'ני אף מושפע מהלך הרוח המוזיקלי האופייני לתחילת המאה ה-20, אותו מובילים מלחינים כמו סטרווינסקי, ריכרד שטראוס וארנולד שנברג. זוהי בוודאי היצירה הגדולה, המורכבת והמרתקת של פוצ'יני ואחת היצירות המרכזיות והחשובות במוזיקה האמנותית של המאה ה-20. 

היצירה האחרונה של פוצ'יני - אופרה בין חיים למוות

"טורנדוט" זו האופרה האחרונה שהלחין ג'קומו פוצ'יני. הוא לא הספיק לסיים אותה (הוא מת בבריסל בשנת 1924 לאחר טיפול כושל בגידול סרטני שאובחן בגרונו).

 

זו אופרה שונה בתכלית ממכלול יצירתו של פוצ'יני, אשר היה גדול מלחיני האופרה האיטלקית בסגנון הוריסימו (הסגנון הריאליסטי, האופייני לסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20). האופרות שהלחין "לה בוהם", "מאדאם בטרפליי", "טוסקה" ואחרות תאמו את רוח התקופה אשר שאפה באמנות לתאר מציאות. מציאות זו המילה הרחוקה ביותר מהיצירה "טורנדוט".

 

ביצירה זו פורץ פוצ'יני כל גבול אפשרי באמנות האופרה. זו יצירה אדירת מימדים, אפית במהותה, העוסקת בכל מה שלא אנושי. "טורנדוט לא קיימת" אומר פינג, אחד מאנשיה, ואכן טורנדוט היא אל אנושית, אימתנית, בלתי מושגת.

באווירה הזו, יוצר סטפנו פודה, האמן האיטלקי הרב תחומי (מי שהיה אחראי להפקת האופרה "פאוסט"/גונו בבית האופרה בתל אביב במרץ 2017) את ההפקה הזו של "טורנדוט" עבור בית האופרה תיאטרו רג'יו בטורינו.

 

בעצה אחת עם המנצח ג'יאנאנדריאה נוזדה, הוחלט לבצע את האופרה בנוסח הבכורה, ללא הסיום של אלפנו ועם מותה של המשרתת ליו. ואכן, פודה מציג את טורנדוט כמכונת מוות אינסופית. מוות שהוא גם לידה, מוות אסתטי, טהור, פולחני ומושך. ולכן, אין זה פלא שהנסיך כאלאף לא יכול שלא לרצות במוות הזה.

טורנדוט היא אנחנו, טורנדוט היא אף אחת וכל אחד. טורנדוט היא מי שהצליח לנצח את מאבק החיים. זהו הרעיון המוביל את פודה ליצירת במה שהיא כל מקום ואף מקום. פודה מכניס אותנו לחלל בדיוני, סטרילי, מהפנט, מנוכר ובעיקר לא אנושי.

בהחלט אפשר לומר שבהפקה זו אמנות האופרה מוגדרת מחדש. לא עוד במה סטטית והפרדה בין האמנויות, כי אם תחושה של אמנות אחת על מכלול אמצעי ההבעה שבה.

 

המוזיקה, הבמה, התלבושות, התאורה, תנועת הרקדנים על הבמה, תנועת הזמרים הסולנים והמקהלה, כל אלה משולבים ביד אמן, במלאכת מחשבת ויוצרים שפה אמנותית אחת. השפה של פודה היא פוסט מודרנית ושואבת השראה מסרטי מדע בדיוני, אמנות המיצג והמיצב, אמנות המחול המודרני, ותואמת מאד את היצירה "טורנדוט", אשר כאמור, ביסודה איננה ריאליסטית, אלא אפית, קיצונית ומלאת פנטזיה.

להצטרפות

הירשמו לשירות העדכונים שלנו - דעו על תוכן חדש לפני כולם!
  • Instagram
  • Facebook
  • YouTube

in cooperation with Unitel

כל הזכויות שמורות לחברת עמי אלה תקשורת בעמ